יש מי שיקרא לזה צירוף מקרים. אחרים יראו בזה סימן. אבל יש רגעים שבהם המציאות עוצרת נשימה, והלב שואל אם ייתכן שמשהו גדול מאיתנו מנסה לומר דבר מה.
בשביעי באוקטובר, היום שבו העולם שלנו השתנה, צילם הצלם אדיר ורמיוב תמונה נדירה מול חופי אשדוד. בתמונה נראה צב ים שוחה בגלים, כשבפיו דג צהוב, אותו צהוב שהפך לסמלם של החטופים שעדיין לא שבו הביתה.
הצילום הפך במהרה לשיחת היום, לא בגלל איכות העדשה או הזוית, אלא בגלל מה שהעין רואה והלב מרגיש. יש מי שטוענים שמדובר בסתם חתיכת פסולת שנסחפה עם הזרם. אחרים, מאמינים, רואים בזה סימן.
כי דווקא ברגעים שבהם אין ודאות, כשאנחנו ממתינים לבשורות ממצרים, ומחזיקים את הנשימה, כל סימן קטן הופך לתקווה גדולה.
0
0
האמונה שלא הכל מקרי
מיסטיקה וגורל תמיד הלכו יד ביד עם העם הזה. אנחנו חיים בארץ שבה כל סופה של רוחות נושאת בתוכה תפילה, וכל קשת בענן מרגישה כמו הבטחה ישנה. יש מי שמאמין שדברים כאלה קורים כדי להזכיר לנו שעדיין יש מי ששומר מלמעלה.
שגם כשהכול נראה אבוד, יש זרם בלתי נראה שממשיך להזיז את הדברים, שלפעמים דווקא דרך בעלי חיים, דרך הים, דרך רגעים פשוטים – נשלח לנו איתות.
האם זהו צב תועה שמשך במקרה סרט שנשכח במים, או אולי שליח תמים שנשלח להזכיר לנו שהלב של העם הזה עוד פועם? אין תשובה ברורה. אבל לפעמים עצם השאלה היא הנחמה.
צלם, מצלמה, ורגע של חסד
אדיר ורמיוב, הצלם שתיעד את הרגע, לא תכנן דבר. הוא יצא לרחף מעל הים – בדיוק בזמן, בדיוק במקום. ואולי, מי יודע, מישהו מלמעלה שלח אותו. כי יש תמונות שלא נולדות מתכנון, הן נולדות מהשגחה.
