היום נראה לנו מובן מאליו שאשדוד הפכה למעצמת קולינאריה עם עשרות מסעדות ממגוון ענק של סוגים, אבל את הנהירה הקולינארית לאשדוד עוד שהיתה פרובינציה דרומית החל אידי, עם מסעדת הדגים ופירות הים שלו בכניסה הצפונית לעיר. במשך 3 עשורים עשו אנשי עסקים מכל הארץ את דרכם לאכול ולחגוג עם המטבח המצויין של אידי. אידי ישראלוביץ׳ היה במשך שנים הנקודה היחידה שאנשים מכל הארץ הכירו באשדוד.

עם מות בנו אברהם לפני מספר שנים קיבל אידי מכה רגשית ונפשית שהיתה מפרקת הרבה אנשים אחרים, אחרי תקופת אבל לא פשוטה על האובדן הבלתי נתפס בחר אידי להמשיך ולחיות את חייו בצורה שהוא מכיר הכי טוב, לבשל ולארח, רק שבשנתיים האחרונות הצטרפה המלחמה ונתנה נוק אאוט לשמחת החיים של האנשים בעיר,

כמעט ארבעה עשורים חלפו מאז פתח אידי ישראלוביץ' את העסק הראשון שלו בעיר – "אידי פאב", אי של תרבות, מוזיקה ואהבת החיים בלב הפרובינציה הדרומית של אז. אשדוד עוד לא הייתה בירת קולינריה. אידי עזר לה להפוך לכזאת.

אבל עכשיו, האיש שהפך לשם נרדף לאירוח, מסורת וטעם – נאבק לשרוד. "אני עצוב, זו התקופה הכי קשה בחיי", אומר אידי. "אין פרנסה. שתהיה עבודה".

ירידה של 60% בהכנסות, צ'קים שחוזרים, וספקים שממשיכים לתת סחורה רק בזכות 30 שנות אמון הדדי. אידי, בן 73, כבר לא אמור היה להילחם. הוא אמור היה לשבת בקצה הבר ולחייך לאורחים הוותיקים, לספר סיפור או שניים מהימים שאשדוד עוד לא הופיעה על מפת הגורמה הישראלית.

o

אידי בימים אחרים. מתוך הפייסבוק הפרטי

o

איפה העיר? איפה אנחנו?

אשדוד, העיר היפה הזו שצמחה כל כך בשנים האחרונות, חייבת לא מעט לאידי. בזכותו, עשרות אלפי ישראלים גילו את הדרום דרך צלחת של מוסר עטוף בלימון ושום. בזכותו, לא מעט צעירים האמינו שאפשר לעשות כאן דברים בגדול.

ועכשיו – זה הזמן של העיר להחזיר. לא בצו קריאה דרמטי, אלא בהבנה עמוקה: יש ערך לשימור אייקונים עירוניים. לא הכול זה נדל"ן, אקזיטים ומיזמים חדשים. יש גם מסורת. יש גם נשמה.

הקריאה שלנו

לאידי לא מגיע גיוס המונים. לא קמפיין דמעות. אידי צריך את מה שהוא תמיד ידע לתת – הזדמנות.

אז תחזרו לשבת. תחזרו להזמין. תבקשו מהמלצר שיביא את מה שאידי ממליץ. תשאירו טיפ יפה ותחייכו.
כי לשבת אצל אידי – זה לא רק ארוחה.
זה להציל חלק קטן – אבל חשוב – מהלב של העיר הזאת.

צילומים. מתוך הפייסבוק הפרטי