שמעתי על זה הרבה במחאות של קפלן, אבל תמיד אמרתי לעצמי ״שם זה קיצוני״. אשדוד אמנם עיר ימנית מאוד, אבל יודעים פה לכבד חיילים, מבוגרים ו… חטופים. חשבתי שנגד המשפחות יש קונצנזוס, והבנתי שנגד המחאות יש מחלוקת – כך גם על הפתרון להשבת החטופים.
יש שיגידו בכוח, יש שיגידו בעסקה מלאה, ויש בעסקה בשלבים. על הפתרון אין מחלוקת – על הדרך יש דעות שונות. עד כאן הייתי אומר לגיטימי, למרות שעדיין קשה לי לשפוט את המשפחות, הקרובים, החברים והאזרחים שכואבים כל כך את עניין החטופים. בעיניי הם לא שפיטים, ומותר להם להגיד הכל ולעשות הכל במסגרת החוק. אבל זה אני.
מה שעוד לגיטימי זה לא להגיע להפגנות. זו לא חובה – זו בעיקר זכות למי שמצב המשפחות מעיק עליו ורוצה לעשות משהו בשביל מישהו.
0
0
השבוע התקיימה הפגנת מחאה בצומת הביג פאשן באשדוד. נורית טופז (אחראית מטעם המטה בעיר אשדוד) שלחה לי הודעה אודות האירוע וביקשה לפרסם באתר. כמובן שנעניתי בחיוב ופרסמתי ידיעה קצרה באתר וגם שיתפתי בדף הפייסבוק של ״אשדוד פור יו״.
כעבור כמה שעות החל הטלפון שלי לצפצף בלי הכרה עם התראות על תגובות לכתבה על ההפגנה. בתמימותי חשבתי שיש היענות ואנשים מצטרפים, רק שהקצב היה מהיר מדי ואחיד מדי, ומעל 200 תגובות נכנסו בטווח של שעה־שעתיים. כאן חשדתי.
0
0
כשנכנסתי לדף הפייסבוק לקרוא מה כתבו – חשכו עיניי. כמות מטורפת של בוטים עם פרופילים חסומים, בהודעות נאצה נגד המפגינים, נגד המשפחות ונגד היוזמה.
זה נראה מתוזמן, זה נראה מתוזמר. וכמי שמחזיק דף פייסבוק פעיל משנת 2006 – כזה עוד לא היה לי. מעל 200 תגובות חד־צדדיות, רעות, של גיבורי מקלדת שאפילו לא מספיק אמיצים לשים את שמם האמיתי. פועלים בפקודה ופשוט מטנפים בלי הכרה.
0
0
אותם מגיבים, שיכולים להיות מצד אחד אנשים נורמטיביים ואבות ואימהות מצוינים – לא חשבו לרגע לעצום את העיניים ולהגיד: מה אם זה היה הבן שלי שם? לא מזמן אמרה אחת האימהות של אחד החטופים שהיא מוכנה שכל מתנגד יחליף את הבן שלו עם הבן שלה, והיא מבטיחה לא לצאת יותר לשום הפגנה. אבל זה לא יקרה, כי הכי קל לשבת על המקלדת ולחרוץ את גורלם של אחרים.
המלחמה הזאת עירבה את כולם. יש מי שנחטף ועדיין חי, יש מי שנחטף, מת וגופתו עדיין בעזה. יש מי שמת במלחמה כחייל, כאזרח. יש שנפצעו פיזית, ויש שנפצעו נפשית. יש שקרסו כלכלית, יש שפרקו משפחות. ויש הרבה כאלה שעדיין שם, בתופת, נלחמים יום יום, שעה שעה. אלה הילדים של כולנו – חילוניים, דתיים, מסורתיים, אשכנזים, מרוקאים, אתיופים ורוסים – כולם יחד בביצה העזתית המקוללת, שומרים אחד על השני, ואחד עם השני, על גבולות העוטף. ואנחנו? מדליקים חדשות (כל אחד בערוץ שלו) ומתלוננים בלי הרף. ואת הזעם פורקים בתגובות.
ישראל ואשדוד יהיו חייבות להחלים. תרבות המתקפות על אנשים אחרים תהיה חייבת להיפסק. תפעילו את האנרגיות לטובת ההסברה הישראלית שלא מתפקדת. כנסו לשונאים שלנו ותטנפו שם. דווקא שם תעשו את השירות הכי טוב למדינת ישראל – בניגוד גמור למה שאתם עושים היום.
0
לחיצה אחת ואתם מעודכנים.ות
תגובה אחת