ביום רביעי האחרון צוין ברחבי העולם "יום המעורבות הקהילתית העולמי". יום אחד בלוח השנה, אבל עם משמעות שראויה להיות נוכחת אצלנו בכל יום מחדש.
בעידן שבו קל להרגיש לבד מול קשיים אישיים, עומס יומיומי, יוקר מחייה ואי ודאות – הקהילה הופכת להיות הרבה יותר ממסגרת חברתית. היא רשת ביטחון. היא כוח. היא ההבנה הפשוטה אך העמוקה שאנחנו לא אמורים להתמודד לבד.
ערבות הדדית היא לא סיסמה יפה. היא מעשה. היא שכן שמרים טלפון, מתנדבת שמקדישה שעה, תרומה קטנה שמגיעה בדיוק בזמן. כשיחידים מתחברים, נוצר כוח שהיחיד לבדו לעולם לא יוכל לייצר.
כוח של המונים, של לב פתוח, של שותפות גורל.
קהילה שפועלת יחד מצליחה לראות את מי שנשאר מאחור, לזהות צורך עוד לפני שהוא זועק, ולבנות מציאות אנושית, חמה וצודקת יותר.
לא מתוך רחמים, אלא מתוך אחריות.
0
0
מתוך האמונה הזו נולדה גם קבוצת הפייסבוק שפתחתי לפני 14 שנים "ערבים זה לזה באשדוד".
קבוצה שעוסקת בתרומות, התנדבויות, עזרה הדדית וחיבורים בין אנשים בתוך העיר. מקום שבו מי שצריך עזרה לא מתבייש לבקש, ומי שיכול לעזור, פשוט עושה. בלי רעש, בלי פוליטיקה, ועם הרבה לב.
הרבה פעמים המערכות ברשות העירונית לא מספיקות או לא מסוגלות לתת את המענה שהקהילה יכולה לספק, ולאורך השנים נתקלנו במספיק דוגמאות לכך.
המשאלה שלי היא שבכל עיר תיפתח קבוצה דומה – ערבים זה לזה בחולון, בעפולה, בנהריה וכו', כי קהילה חזקה מנצחת הכל.
יום המעורבות הקהילתית מזכיר לנו דבר פשוט אך חיוני – שינוי לא תמיד מתחיל בהחלטות גדולות מלמעלה. לפעמים הוא מתחיל בקהילה קטנה, בעיר אחת, בקבוצה אחת של אנשים שמחליטים להיות ערבים זה לזה, וכשזה קורה, כולנו מרוויחים.
