השבוע שוב נחשפנו למקרה כואב ומקומם – רב מלצרים באולם שמחות סירב להעסיק מלצרים ממוצא אתיופי רק בשל צבע עורם.
כל מקרה כזה הוא כתם על החברה הישראלית, ובעיקר הוא תזכורת כואבת לכך שהגזענות עדיין כאן, יושבת מתחת לפני השטח ומרימה את ראשה במקום שבו אנחנו הכי פחות מצפים – באולם אירועים שבו זוגות מכל הצבעים מתחתנים, כורתים בריתות ומאחדים לבבות.
גזענות היא לא סתם עוד תופעה שלילית. היא מחלה חשוכה, שמכרסמת בחוסן החברתי שלנו, מערערת את תחושת השייכות ופוגעת לא רק בקורבנותיה הישירים, אלא בכולנו כחברה.
דווקא במדינה כמו שלנו, שהיא פסיפס אנושי מרתק ורב־גוני, אין מקום לגזענות. אנחנו עם שבנוי מאינספור עדות, תרבויות ומסורות, ואסור שנשכח שזו העוצמה האמיתית שלנו – היכולת להיות יחד, למרות השוני ולפעמים דווקא בגללו.
0
צילום מסך מתוך אתר N12
0
הגזענות היא המחלה החשוכה ביותר, אבל גם מחלה שאפשר לרפא ולהיגמל ממנה אם רק נרצה.
כל אדם שנפגע מגזענות סוחב איתו כאב עצום, אבל האחריות להוקיע את התופעה לא מונחת רק על כתפיו. היא מוטלת על כולנו. אסור לנו לעמוד מנגד. כשאנחנו שותקים, אנחנו שותפים. כשאנחנו לא מתנגדים אנחנו בעצם מאפשרים לגזענות להמשיך להתקיים.
הגזענות היא המחלה החשוכה ביותר, אבל גם מחלה שאפשר לרפא ולהיגמל ממנה אם רק נרצה. זה מתחיל בחינוך, ממשיך באכיפה, אבל מעל הכול זה תלוי בנו, בנכונות שלנו כחברה להוקיע כל גילוי גזענות, בכל מקום שבו הוא מתרחש.
הגזענות שייכת לאנשים בורים, פחדנים וחשוכים.
טוב עשה בעל האולם שמיד פיטר את רב המלצרים, ובכך העביר מסר תקיף וחד משמעי שאומר שאין הכלה או סובלנות כלפי תופעה כזאת.
אל תישארו אדישים לתופעות מכוערות כאלה. אנחנו חייבים להרים קול ברור שאומר שגזענות לא תעבור כאן. לא בבתי הספר, לא במקומות העבודה, לא ברחובות ולא באולם שמחות. חברה שמוקיעה גזענות היא חברה שבוחרת באור, באחדות ובכבוד הדדי.
0
מסכמים את השבוע… את הניוזלטר שלנו אתם מכירים?
