יש רגעים שאני מרגישה כאילו אני חיה בין שני עולמות.

מציאות של גם וגם

מצד אחד עולם של כאב, אובדן, מלחמה, אנשים שחסרונם נוכח כמעט בכל מקום במדינה, התחושה שאנחנו אומה פצועה שמחפשת אוויר לנשימה.

ומצד שני החיים במלוא מובן המילה: ארוחות חגיגיות, צחוק מתגלגל עד דמעות, שירים בנסיעה, רגעי אושר משפחתיים, אהבה.

בתקופה האחרונה היה לי קשה לכתוב. הרגשתי כמעט לא הוגן לעלות פוסט מלא שמחה כשהלב כבד.

כאילו יש שתי מיקות: זו שממשיכה לחיות, לגלוש בים, לאמן אנשים לחלום ולחיות את החיים במלואם, וזו שכואבת עד עומק הנשמה.

הקונפליקט הפנימי

קשה להחזיק שני רגשות סותרים בו זמנית. כאילו מתבקש שתבחרי : או שמחה או עצב, או תקווה או כאב. כששני הקולות חיים ביחד נוצר קונפליקט פנימי. איך אפשר לשמוח כשיש סביבנו אובדן?

ואיך אפשר לאחוז ימים שלמים רק בכאב מבלי לאפשר לעצמנו לנשום?

ומה איתכם – איפה בחיים שלכם אתם מרגישים את הדואליות הזו?

גמישות רגשית

כמאמנת אני יודעת שחיים אמיתיים ומאוזנים, מתקיימים דווקא כשיש יכולת להכיל את הסתירה. לפסיכולוגיה יש לזה שם- גמישות רגשית. גמישות רגשית היא היכולת “להחליף תדר” ולא ״להיתקע״ רק על רגש אחד. היא בונה חוסן נפשי ושומרת על איזון רגשי.

אני שומעת את הקולות האלה גם בחדר האימון – למשל, כשבן זוג אחרי ויכוח אומר ״אני אוהב אותך״ ועדיין מחזיק בלב כאב על דברים שנאמרו.

מה אומרת הפסיכולוגיה

רגשות לא עובדים “בתור”. המוח שלנו מסוגל להפעיל במקביל כמה מערכות רגשיות. מחקרים מראים שאנשים בעלי חוסן נפשי גבוה, חווים רגשות סותרים בו זמנית ולא מדחיקים צד אחד. זה מאפשר להם להיות “אמיתיים” עם עצמם ולהתמודד טוב יותר עם מצבים קשים.

כשאנחנו מנסים “לבטל” רגש אחד, למשל להגיד לעצמנו “אסור לי להיות עצוב”, הוא מתעצם. לעומת זאת, כשאנחנו מחזיקים את שניהם יחד- “אני עצוב על מה שאיבדתי, ואני גם שמח על מה שיש לי עכשיו”- נוצר איזון שמונע הצפה רגשית.

תחשבו למשל על מקרה שבו גיליתם אומץ בתוך אירוע של פחד. המשמעות הזו הופכת למקור כוח ולתחושת שליטה פנימית.

לסיכום – לבחור גם וגם

מהרגע שנרשה לעצמנו לחיות יותר ויותר את הדואליות הרגשית הזו נרגיש חזקים יותר.

וזה אולי האימון הכי גדול: לאמן את עצמנו להחזיק הפכים.

מותר לנו להתגעגע, לפחד, להיות עצובים ובאותה נשימה מותר גם לשמוח, להאמין, לחיות.

תרגלו מידי פעם

• שתפו ברגשות דואליים: “אני כועסת וגם אוהבת אותך.”
• בתוך יום קשה אל תוותרו על פעולה קטנה שעושה לכם טוב.
• סיימו יום בהודיה על הקיים.

אז אולי אין תשובה אחת לשאלה – איך אפשר גם לצחוק וגם להחזיק עצב.

אפשר לבחור לחיות את שניהם יחד. כשאתם נותנים מקום גם לכאב וגם לשמחה, אתם מאפשרים לעצמכם לחיות בהשלמה ובאיזון. אתם מאפשרים לעצמכם לחיות באמת.

מיקה בראון – מאמנת אישית
מתמחה בעבודה עם בני נוער, מערכות יחסים והטמעת הרגלים חדשים לחיים.