איך לדבר עם בני נוער על סיגריות אלקטרוניות, בלי להפחיד ובלי לאבד את הקשר
דמיינו גאדג׳ט גאוני ויפייפה, עם ריח מתוק וטעם של תות, אבטיח ומלון. עד כאן יפה.
מדובר בסיגריה האלקטרונית ואפשר לגמרי להבין למה בני הנוער רואים בה משהו “קוּל”, לא מסוכן, כמעט תמים.
העולם שבו גדלים היום בני הנוער שלנו עטוף בצבעים, ריחות וטעמים.
הכול נגיש, מיידי, בלי זמן לעצור ולנשום.
הסיגריה האלקטרונית נראית כמו גאדג’ט מתוחכם, מעוצבת, מבריקה ונראית לגמרי לא מזיקה, אבל מאחורי האריזה הזו מסתתר ניקוטין ממכר במיוחד, עשרות כימיקלים (חלקם מסרטנים) ומנגנון חימום שפולט חומרים שנשאפים ישירות לריאות. אפילו טעמי התות והמלון כוללים רכיבים שיועדו בכלל למזון ולא לשאיפה.
ויותר מבלבל מהכל –
אין ריח של טבק, אין סימנים על הבגדים, הכול נראה “נקי”. מספיק סיבות עבורם לחשוב שזה לא באמת נורא.
0
0
רגע לפני שאתם רצים לילדים שלכם עם נאום ההפחדה, הצעקה או האיום, עצרו לנשום רגע.
ברוב המקרים זה פשוט לא יעזור. איומים כמו ״אם אני אראה אותך עם סיגריות״ או, ״שלא תעז להכניס את זה לבית…״ יובילו לרוב להתנגדות ולהסתרה.
אז איך כן?
לדבר איתם, לא עליהם.
השיחה צריכה ללכת למקום מוטיווציוני. נסו לשאול שאלות סקרניות שמפנות את הפוקוס אליהם:
“מה אתה יודע על זה?”
“מה גורם לך לנסות?”
“איך זה גורם לך להרגיש?”
“מה היית רוצה לעצמך קדימה?”
״אם היית יכול לדבר עם מישהו בן 20 שכבר התחיל בגיל שלך, מה לדעתך הוא היה אומר לך היום?״
כשבני נוער מבטאים בעצמם את מה שמפריע להם בעישון, נולדת מחויבות אחרת, פנימית ולא כפויה. המטרה שלנו תהיה להיות איתם בשיח שבו הם מדברים על שינוי.
לא לשפוט, לא להטיף, אלא להקשיב ולהציב גבולות מתוך אהבה.
“לא מעשנים בבית או ליד האחים, הבריאות שלך חשובה לנו.”
שיחה בגובה העיניים, בזמן רגוע, יכולה להשפיע הרבה יותר מכל נאום זועם ולא, אל תחכו לגיל 18 השיחות האלה צריכות לקרות כבר בגיל חטיבת הביניים, כשההתנסויות הראשונות מתחילות.
מי שלא מתנסה בגיל הזה, כמעט שלא יהפוך למעשן בהמשך.
שינוי אמיתי לא נולד מהפחדה,
הוא נולד מהקשבה, מהבנה ומהאמונה שהילדים שלנו מסוגלים לבחור אחרת.
