Ashdod4u.com - פמיניזם = שחרור האישה



	פמיניזם = שחרור האישה - האמנם? תאריך: 19/07/2010 \| שעה: 12:44 \| מאת: מערכת האתר העשורים האחרונים מתאפיינים בשינויים דרמתיים בתפיסה המערבית של התא המשפחתי. יותר ויותר משפחות חד מיניות קמות, נשים הבוחרות להביא ילד לעולם באמצעות טכנולוגיות פריון, זוגות הבוחרים לא להינשא או להתקשר באמצעות הסכמי קוהביטציה. השינוי המשמעותי ביותר הוא זה הנוגע למעמדן של הנשים בחברה. שיעור הנשים במוסדות להשכלה גבוהה ובשוק העבודה עלה בשנים האחרונות באופן ניכר, נשים מבקשות שוויון בשכר ושוויון בהזדמנויות בעבודה. גם נשים נשואות ואמהות לילדים לא מוותרות על קריירה ומשלבות בין תפקידי הבית לתפקידי החוץ. השינויים שחלו בתפיסה המערבית בדבר מעמדה של האישה אמנם מזמנים לנו יותר אפשרויות ויותר הזדמנויות, אולם במקביל הם הביאו לקשיים חדשים. החברה הישראלית עדיין רואה את תפקיד האישה כאם ורעייה, האימהות נתפסת כתכונה נשית טבעית וכל עבודה בשכר נתפסת כתפקיד משני. אי לכך, על אף העובדה שנשים נוטלות חלק נכבד בפרנסת הבית, חלוקת התפקידים המסורתית נותרה על כנה. כפועל יוצא מכך, נשים שביקשו שוויון- עובדות מחוץ לבית אולם ברוב המקרים עול מטלות הבית וגידול הילדים נותר על כתפיהן של נשים. אמנם כיום אפשר לראות יותר גברים הבוחרים לעסוק בעבודות הבית בעוד נשותיהם יוצאות לעבוד, גברים נותנים יד במטלות הבית ומסייעים בגידול הילדים, כל אלה מעידים על מגמה כלשהי בחברה ולא על מהפך תפיסתי כלל חברתי. פערים בין מקום האישה למקומו של הגבר בחברה באים לידי ביטוי בתפיסת האישה בדת היהודית. כבר בספר בראשית נאמר "ויאמר ה' אלקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". המשמעות של משפט זה היא עצומה בתפיסת מקום האישה ביחס לגבר. האישה נועדה להיות עזר כנגד בעלה. כלומר תפקידה משני לזה של בעלה. הדת היהודית (ולמעשה כל הדתות המרכזיות) מדגישות את נחיתותה של האישה ביחס לגבר, ובמדינה כמו מדינת ישראל שבה לדת יש מקום חשוב ומרכזי כל כך, האם באמת ניתן לקדם את מעמדה של האישה ולהביאה למקום של שוויון מלא אמיתי? ראו את מערכת החינוך המבוססת על תכנית לימודים אחידה לשני המינים אולם החינוך המגדרי בא לידי ביטוי בסדנאות העשרה – בנים מקבלים סדנאות עץ, חשמל ומכונאות ואילו בנות מקבלות סדנאות באמנות פלאסטית, פיסול, נגינה או כלכלת בית. במצב כזה מה הפלא שברור מאיליו שאישה אינה כשירה לתקוע מסמר בקיר וגבר אינו בנוי לעבודות הנתפסות כנשיות? גם אם נרים עינינו אל בית הנבחרים שלנו נראה כי שיעורן של הנשים הלוקחות חלק בניהול ענייני המדינה הוא מינורי. מספר הנשים שנבחרו לכנסת ה- 18 הוא 17.5% מכלל חברי הכנסת (מהשוואת שיעור הנשים בכנסת ביחס לשיעורן בפרלמנטים אחרים בעולם, ישראל נמצאת במקום 69 מתוך 150 מדינות). אין בכוונתי להמעיט בערך עשייתן של נשים בכנסת ופעילותן מבורכת -כן תרבה! אולם מדוע בודדות הן הנשים שהצליחו להגיע באמת לעמדת הנהגה וקביעת מדיניות בארץ מיום היווסדה, האם התפקידים האלה שמורים למין הגברי? ושוב נשאלת השאלה האם כשההנהגה שלנו מדירה נשים מענייני המדינה, החברה יכולה להפוך לחברה שבה מתקיימת שוויונות מגדרית? מדינת ישראל קמה על בסיס אידיאולוגיה שוויונית-יצרנית. במגילת העצמאות נאמר "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין ..." האמנם? בפועל, נשים הן אלה המג'נגלות בין עבודות בית לעבודה מחוץ לבית, הן אלה שבדרך כלל זורקות את העט בשעה 17:00 כדי להספיק לאסוף את הילדים מהגן או בית הספר, הן אלה שלוקחות חופשת מחלה לילדים והן אלה שלוקחות חופשת לידה – כל אלה למעשה פוגעים במעמדן של נשים בשוק העבודה, בקידומן ובפוטנציאל ההשתכרותי שלהן. לאור האמור לעיל, נראה כי ההתייחסות האמביוולנטית של החקיקה הישראלית המעודדת לכאורה שוויון זכויות לנשים לא מאפשרת שוויון מלא ואמיתי. אמנם בשנת 1998 נחקק חוק המאפשר לגברים לצאת לחופשת לידה חלקית 6 שבועות מיום הלידה בתנאי שהאם מוותרת על חופשת הלידה שלה ובתנאי שחזרה לעבוד (סעיף 6.ח לחוק עבודת נשים), אולם בפועל מעטים הם הגברים שמנצלים את זכאותם זו, יתר על כן מקומות עבודה אינם מעודדים גברים לצאת לחופשת לידה והחברה מרימה גבה על כך. זהו אמנם צעד קטן ונדרשת עוד עבודה רבה, ולא רק בנושא חופשת הלידה, כדי לאפשר לנשים להגיע ל"אמנציפציה" המיוחלת. צעד ראשון הוא יום חינוך ארוך לילדים וצהרונים מסובסדים ע"מ לאפשר גם לאותן נשים שמשתכרות בשכר נמוך לצאת לעבוד, יצירת מסגרות חינוך גם לפעוטים במימון (כיום חוק חינוך חובה מתחיל רק בגיל 5 ועד אז מימון המסגרות לילדים הוא על חשבון ההורים בעלויות גבוהות). יש להעניק תמריצים לעסקים המעסיקים נשים בתפקידי מפתח ולקבוע קנסות מרתיעים יותר לאותם מעסיקים המפלים על רקע מגדרי. וגם במערכת החינוך יש צורך לקדם תוכניות העוסקות בשוויון מגדרי, כדי שהדור הבא יהיה פתוח ושוויוני יותר – הרי בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בחינוך. מאת: מיכל להב סטודנטית של המכללה למנהל במסלול לתואר שני בלימודי משפחה.