בפרשת השבוע דברים אנו מתחילים לקרא בחומש החמישי של התורה חומש דברים, ובו פותחת התורה בסיכום מעשיהם של ישראל החל ממצרים ועד פטירת משה רבנו.
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" וביאר רש"י הקד' מאחר ומדובר בדברי תוכחה שהוכיחם משה על מעשיהם שהכעיסו בהם את הקב"ה, לא פירט להם את מעשיהם אלא סתם והזכירן ברמז.
משה רבנו עומד לפני פטירתו מהעולם, ובא להוכיח את עם ישראל על החטאים הידועים והמפורסמים שחטאו בהם כגון מעשה העגל, וחטא המרגלים, שעליו נגזרה מיתה על דור המדבר ולא זכו להיכנס לארץ, ועדיין נזהר משה רבנו לא לפרט את החטאים בפרוש אלא ברמז כדי לא לביישן.
אומר הגאון רבי חיים שמולאביץ זצ"ל רואים אנו מכאן כמה חשובה מעלת כבוד הבריות, שגם כשיש מצוות תוכחה, גם כשכולם יודעים את החטאים שעם ישראל חטאו שהרי הם ידועים לכל, עדיין נזהר משה רבינו לא לבייש את המוכחים, את עם ישראל.
השל"ה הקדוש לומד מכאן ענין חשוב נוסף, איך הגישה כשבאים להוכיח את האחר.
משה רבנו שבא להוכיח את עם ישראל בדברי מוסר, דאג להזכיר להם את מעשיהם הרעים ברמז, וזאת משום שדאג לכבודם, חשב הוא בראש ובראשונה על כבוד הזולת.
גם אנו, כשבאים להוכיח מישהו על מעשיו הלא טובים יש לעשות זאת ברמז ולא בפירוש, ממקום של כבוד ולא השפלה, וכמאמר שלמה המלך במשלי "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" אם תוכיח אדם ממקום של 'לץ'- שתתיחס אליו בזלזול תאמר לו כמה אתה לץ, כמה אתה גרוע במעשיך הרעים,- 'ישנאך', התוכחה שלך רק תגרום ההיפך הוא ישנא אותך, אבל אם תפנה אליו בגישה של 'חכם'- תאמר לו כמה חכם אתה ולא מתאים לך מעשה שכזה, תוכיח אותו במילים של כבוד, תועיל תוכחתך שהוא ישמע אותה, – 'ויאהבך'.
נמצאים אנו בימים שבהם נחרב בית המקדש, ונוהגים אנו מעשים שמזכירים לנו את החורבן , שאחד הסיבות שנחרב הינם בדברים שבין אדם לחבירו.
ננצל ימים אלו להתחזק בבנ"א לחבירו, לראות את מעלת חברנו, לכבד את האחר, להיזהר בכבודו של הזולת. ובכך נזכה תמיד שדברנו ותוכחתנו יהיו בגדר "דברי חכמים בנחת נשמעים", ונזכה לבנין בית המקדש ולגאולה השלימה במהרה בימנו אמן.
שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.
כניסת השבת: 19:20
יציאת השבת: 20:20
