לפני 10 שנים רכזתי תנועת נוער בשם "צמרת". בנוסף אלינו היו עוד 7 תנועות נוער. פעם בשבוע היינו נפגשים והחניכים היו מעבירים פעולות על נושאים שנוגעים בערכים ולאקטואליה. אחת לחודש היינו משתדלים להוציא פרוייקט בעיר כגון "תפוח בדבש" "פתקים לכותל" ועוד, ובנוסף היו נסיונות גם לשיתופי פעולה בין התנועות. כל תנועה בכלל ו"צמרת" בפרט היו מעבירים פעולות בעלות ערכים, בנושא עזרה לזולת, אכפתיות, קבלת השונה ודעתו, ועוד.
לפני כמה חודשים ירה חייל במחבל, עד כאן הכל בסדר, רק פרט קטן….המחבל שכב על הרצפה מנוטרל, והמקרה תועד במצלמה והגיע לתקשורת. מיד לאחר מכן קמו תגובות כאלו ואחרות מכל קצוות הקשת הפוליטית. שר הבטחון של אז, ראש הממשלה, שר הבטחון של היום, ראש האופוזיציה, הרמטכ"ל ועוד ועוד ועוד. כולם ירו לכל הכיוונים בלי הבחנה ופגעו…פגעו בליבם של אזרחי ישראל. לפני כמה ימים הורשע החייל בהריגה ומיד, נחשו מה? שוב קפצו כולם, בעד זה, ונגד ההוא. בעיקר נגד….נגד מערכת המשפט, נגד הצבא ופקודיו ובראשו הרמטכ"ל…..הרשת געשה וגועשת עד היום.
באותם ימים נהגתי בעבודה על קו 8. באחת התחנות עלו חניכי תנועת נוער מסויימת (כ 40 חניכים) ולמרות בקשת המדריכים לשבת בשקט, כ 70% מהחניכים הרעישו, וצעקו וחלקם אף השתולל (להזכירכם אוטובוס ציבורי), עד שאפילו לי כנהג זה הפריע ונאלצתי לצעוק למדריכים שירגיעו אותם. שלא נדבר על זה שעלו בדרך מבוגרים וחניכים אפילו לא חשבו על לקום בשבילם.
אז מה הקשר אתם שואלים?
פעם היו פה ערכים. פעם היה פה נוער שבא רק לתת ולעזור. פעם הנוער בא לשנות. היום תנועות הנוער מתפקדות כמו בייביסיטר. בתנועה שבא אני רכזתי ראשי התבות של שם התנועה היו ציונות מנהיגות רעות תרומה לקהילה, ארבעה ערכים עקריים, ובכל פעולה דובר עלייהם ועל עוד כמה. פעם על כל פרוייקט שנעשה היו כותבים כתבה (אצלי היה חניך/ה שהיו דוברים) שפורסמה בכל העיתונים העירוניים. והיום? אני אומנם לא נמצא בתוך הפעילויות (למרות שליד בייתי בדרך למתנ"ס אני רואה לפעמים מעגלי חניכים ושומע את התכנים) אבל מצד שני אני גם בקושי קורה על התנועות בעיתון או על פרוייקטים של בני הנוער. ואם אני כבר שומע את בני הנוער שבתנועה באוטובוס או ברחוב….אני מעדיף שלא לשמוע, פשוט נוראי…..והנה הקישור….
לאחר הירי (ולא משנה אם מוצדק או לא), ישר קפצו כולם מראשי הפוליטיקאים ועד אחרון האזרחים, ושפטו לפה ולשם, ויצרו קרע בעם. קרע ענקי ומכוער. ההם שם למעלה שחכו כמה כח השפעה יש להם על העם, וכל נסיון מאוחר יותר להשתיק לא עזר (ולדעתי ייקח הרבה זמן עד שיעזור). וזה חילחל לתוך הנוער שלנו…..עמוק…..ואנחנו ההורים? האם אתה כאבא ואת כאמא רוצה שהילד שלך יהיה שמח לעמוד מעל ערבי ולראות דם בעניים? שהוא יקרא לרצח גזע מסויים? האם אנחנו כהורים לא רוצים לחנך את הילדים שלנו שלכל אחד יש את הדעה שלו בלי קשר לדת גזע או מין, ושאם יש מחלוקות ניתן לדבר, ניתן לנסות לשכנע ולהשפיע? ואיפה תנועות הנוער? האם הם נגררו אחרי שר החינוך? הרי תפקיד השר הוא לתת דוגמא בדיוק, ואם לא יותר, כמו המדריכים.
הייתי מצפה מכל תנועות הנוער להעביר פעילויות שנוגעות בלקבל את דעת האחר. הייתי מצפה מתנועות הנוער להתאחד לאיזה מפגש (כמו שעשה הקצין זיו שאיבד את ידו בצוק איתן) כדי לדבר, כדי להראות שיש ביחד…גם אם הדעות חלוקות.
ולסיכום: הלוואי שהיתה לי היכולת לחזור ולפתוח שוב תנועה/ארגון צעירים שיוביל לערכים ותרומה לקהילה.
כי אנחנו ממזמן איבדנו את הערכים שלנו….ובני הנוער שלנו בעקבותיינו אם לא נעצור את זה….ואפשר!!!
