בפרשת השבוע, חיי שרה, נקרא על ציוויו של אברהם אבינו לאליעזר עבדו, לדאוג לאשה לבנו יצחק, כשהדרישה של אברהם שהאישה תהיה ממשפחתו, ואליעזר עושה לעצמו סימנים בהם יבחר את האישה לבן אדונו.

"וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך, ותאמר שתה אדוני וכו' ".

מבאר רש"י שאחד הסימנים שאליעזר עשה הוא, "לפי שראה שעלו המים לקראתה", האם המים יעלו לקראתה בדרך נס, אך אליעזר לא הסתפק בזה והמתין לראות ששאר הסימנים שהציב יתקיימו, (שתה, וגם גמליך אשקה) ורק אז השתכנע הוא שזו הכלה המתאימה.

ולכאורה מדוע לא הסתפק הוא בעצם הנס המופלא שעלו מי הבאר לקראתה הרי נס זה לבדו יכול להצביע על צידקותה של הנערה המיועדת?

מפורסם בשמו של מרן הרב שך זצ"ל שלמדים ממעשה זה, שכאשר רוצים לבדוק גדלות אמיתית של אדם, אין מקום לחפש ולהוכיח זאת ממופתים, את רוממותו של אדם יש לבדוק רק על ידי הנהגות מעשיות שלו.

הגאון רבי גבריאל טולידנו זצ"ל מוסיף כי מפרשת זיווגו של יצחק למדים אנו כי הדבר היסודי והמרכזי שיש ליתן עליו את הדעת קודם בנין הבית, הוא מידת הנתינה, עד כמה בן או בת הזוג טבוע בהם מידה זו, ומי שיש בו מידה זו זוכה לבנות בית נאמן.

וכמו שאומר הגר"א דסלר זצ"ל שכל מעשיו של אדם יש להם שורש אחד שהוא מנווט ומניע את כל פועלו, כח הנטילה או כח הנתינה.

וכך גם בדברים שבין אדם למקום אדם שהוא בגדר 'נוטל' שרואה רק את טובתו האישית מתוך דאגה לעצמו ללא התחשבות באחר, אזי לא רק שלא יכבד הוא את האחר אלא גם בעבור כבוד שמים לא יתן מאומה.

אך אדם שהוא בגדר 'נותן' ואינו חרד לטובתו האישית, לא זו בלבד שהוא מכבד את האחר אלא גם לכבוד שמים הוא יקריב.

וזה אליעזר חיפש אצל רבקה, לא ענין אותו מופתים חיצונים, אם יש לה את השורש של "מידת הנתינה", היא ראויה ליצחק אבינו ולהקים ממנה את עם ישראל לדורות.

שנהיה תמיד מהנותנים ובכך נזכה לא להצטרך להיות מהמקבלים.

שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.

כניסת השבת: 16:18
יציאת השבת: 17:17