אז גיליתי בעצמי בזמן האחרון תכונה שממש לא ציפיתי או שמחתי לבואה, עם שם לא כל כך נעים… חרדת נהיגה. התגלית באה בעיצומה של נהיגה בכביש מהיר (4, למתעניינים) שהוא כידוע כביש משעמם ולא מלהיב במיוחד. המחשבות המפחידות החלו לחגוג בכאוס מוחלט, עם יכולת מינימלית עד אפסית לשלוט בהן. 

"מה אם אאבד שליטה לרגע?" או גרוע מכך, "מה אם אתעלף?" ואיך אפשר בלי "אני רוצה לעצור ע כ ש י ו ! תוציאו אותי מפה!!". הרגשתי שמסתובב לי הראש, הידיים רועדות, האחיזה במציאות מתערערת והפחד מאובדן שליטה ממריא לשחקים. בקיצור, התקף חרדה.

נאלצתי לעצור בצד כדי להרגע. האמת, לא ידעתי שחרדת נהיגה זה דבר שקיים. חיפוש מהיר בגוגל העלה לא מעט תוצאות, והכי חשוב דרכי טיפול ב"אורח המתנחל" הזה, שממש לא בא לי בטוב. החוויה שעברתי התאימה בדיוק לתסמינים של חרדת הנהיגה הקלאסית, כזו שבאה במפתיע ולא חלילה מטראומה.

חרדת נהיגה מרגישה ככל חרדה אחרת, והיא מתבטאת בשינויים מחשבתיים, רגשיים, גופניים והתנהגותיים (מתוך האתר "מרכז ד"ר טל").

עליה בדופק עם פתיחה דלת המכונית, הזעה עם האחיזה בהגה, סחרחורות במהלך הנהיגה, שינויים בלתי מודעים (ברוב המקרים) בקצב הנשימה, כאבים שונים, לחץ בחזה ושאר תסימינים טובים ונחמדים. בנוסף יש את הפחדים המוכרים מאובדן השליטה או גרימת נזק (לחיי אדם או רכוש), המחשבות הטורדניות ותחושת ייאוש וחוסר אונים מוחלטת.

חרדה הינה התעוררות המנגנונים ההישרדותיים "הילחם או ברח", ולרוב הסיטואציות המעוררות את ההתקף אינם מצבים שחיינו נמצאים בסכנה ממשית (נהיגה על כביש מהיר ומשעמם ולא חוויה של כמעט תאונה). לנסות להרגיע את עצמנו תוך כדי ההתקף זו משימה קשה מאוד, אך אפשרית בהחלט בעזרת המון עבודה עצמית.

מנסיוני עם חרדות, ידוע לכל מטפל קוגנטיבי והסובל מחרדה שהדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה להכנע לפחד ולהמנע מראש מהפעולה שגורמת לדעתינו לחרדה. הדבר ה"מצחיק", אם תרצו, הוא שבגלל שההמנעויות האלו נובעות משכנוע עצמי שבפעם הבאה שנעשה את הפעולה נחווה התקף חרדה, רוב הסיכויים שיופיע ההתקף לו ציפינו.

בעגה המקצועית הדבר נקרא "התניה", ומטפל מוסמך עוזר "לשבור" את אותן ההתניות שצברנו והשתרשו עמוק בתוכינו עם הזמן. אז הנה כמה טיפים שמצאתי שימושיים ועזרו לי באופן אישי להתמודד עם הפחד שנוצר לי מנהיגה– קודם כל, לא להוסיף לחץ על הקיים ולוודא שאנו נוהגים באופן בטוח לנו ולסביבה. כיוונון הכסא לגובה המתאים, בדיקת מראות, נהיגה במהירות המותרת ולאותת בפניות.

שנית, להיות מודעים להתנהגות שלנו. אחיזה חזקה מדיי של ההגה, לדוגמא, או ישיבה נוקשה מאותת למוחנו כי אנו נמצאים בסכנה והוא מתחיל להניע את הורמוני הלחץ בגוף בתגובה לכך. אם ניהיה מודעים להתנהגותינו, נצליח לשלוט יותר ברגשות ובתנועות שלנו וכך נוריד את רמות הלחץ הפנימי עד למצב של רגיעה.

ולבסוף, הדבר הכי חשוב בעיני הוא להתמודד בכוח עם הפחד. כדי להתגבר עליו חשוב לצאת ולנהוג גם אם הדבר מסב לנו סבל רב, בשביל שלא נשקע למצב של המנעות והתניה שדיברנו עליהם מקודם, דבר המקשה כפליים להתמודדות עם החרדה כשנרצה לחזור לכביש.

חרדה היא דבר מלחיץ מאוד אך חשוב לזכור כי אינה מהווה סכנת חיים. הכתבה אינה מקור רפואי מוסמך, ונכתבה אך ורק על סמך נסיוני האישי. אם אתם סובלים מחרדות באופן המפריע לשגרת חייכם או מזדהים עם הכתוב לעיל, מומלץ להוועץ עם רופא, פסיכולוג או מטפל קוגנטיבי מוסמך ומיומן שיעזור לאתר את הסיבות האישיות שלכם לחרדה, ויתאים את הטיפול היעיל ביותר עבורכם.

לטורים נוספים של לירן:

אחיותיי הנשים (ואחיי הגברים), צאו לחוות משחק כדורסל! / לירן חג׳ג׳