מצליחים לנהל שיגרה עסקית ולא בזכות המדינה

מצליחים לנהל שיגרה עסקית ולא בזכות המדינה

טל לאופר – מנכ"ל ספקטרוניקס אמרסון משדרות

לפני מספר שבועות, אירחתי את פורום המנכ"לים של התאחדות התעשינים לכנס שכותרתו "ניהול סיכונים בתנאי אי-וודאות". הרחבתי אודות שלושת התחומים העיקריים שהמהווים מקור לאי וודאות עסקית בהתייחס לחברה אשר אני עומד בראשה – ספקטרוניקס אמרסון משדרות: התמורות בשווקים הגלובאלים, שינויים ארגוניים כתוצאה מהמיזוג והמצב הביטחוני בעוטף. שני התחומים הראשונים משותפים ללא מעט חברות ברחבי העולם כולו אך התחום השלישי ייחודי לעסקים הפועלים תחת שגרת אש. וכאילו בכדי להוכיח את טענתי אודות אי הוודאות הביטחונית, מספר דקות לאחר שסיימתי לדבר, התראת צבע אדום פרצה ממכשירי הנייד של רבים מאיתנו. הפעם, לא מדובר היה בשדרות אלא באזור אחר בעוטף אבל את האפקט חשו הנוכחים כולם.

הצורך לנהל חיים עיסקיים רגילים, בצד סבבי לחימה ומבצעים מתמשכים, יוצר קשיים וסיכונים מסוג אחר. החל מאי-הוודאות הפשוטה, שבכל רגע נתון יכולה לבוא לידי ביטוי באזעקת צבע-אדום, הגורמת להפסקת העבודה ולהתמקדות בהבטחת שלום העובדים, או במשך בימי לחימה אשר משביתים,  באופן מלא או חלקי, את הפעילות העיסקית.

הדרך להתמודדות עם אי הוודאות הביטחונית, מחייבת לשיח פתוח עם העובדים כי אין תחליף לרגישות המעסיקים כלפי העובדים, להבנת צרכיהם וחששותיהם הייחודיים. המתיחות הביטחונית הקבועה מקצינה לחצים אחרים וטבעיים בפניהם עומד כל עובד בכל תחום – הרצון להוכיח עצמך, לשפר ביצועים, להיות מעורב חברתית, לאזן בין העבודה למשפחה ולילדים – כל אלו מתווספים לחרדה הביטחונית הייחודית של העובדים בעוטף ולשגרה שיכולה להשתנות בתוך רגע.

עסקים רבים בעוטף עזה משגשגים וצומחים, ממש כמו יישובי האזור שעל אף הירי הרקטי ובלוני הנפץ ממשיכים לגדול ולפרוח. אולי זו הסיבה שבגינה המדינה חשה נוח בהמשך המצב לפיו בעלי העסקים, תלויים בעיקר בעצמם. החוסן של תושבי האזור ושל הכלכלה מאפשרים למדינה להתנער מאחריותה כמדינת רווחה שמחויבת להעניק רשת ביטחון פיזית וסוציאלית. מעבר לאי ההגינות הבסיסית, די באירוע קשה אחד, חלילה, או ברצף אירועים כפי שכבר חווינו בעבר – בכדי שאלו יובילו לשינוי דרמטי הן במצבם האישי של תושבי האזור והן במצבם של בעלי העסקים בו.

טל לאופר  |  צילום: חיים ביטן

תלויים בעצמינו? הנה עוד דוגמא: תוספת מיגון. לצערינו, אחרי אלפי רקטות ששוגרו לעבר העוטף רק בשנים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן", המדינה עדיין אינה משקיעה מספיק במיגון מפעלים בעוטף עזה והנטל נופל על התעשיינים עצמם. כיצד תגיב ממשלת ישראל, אם חלילה רקטה תיפול במפעל עמוס עובדים שלא היה ממוגן כראוי? כולנו יודעים שיום אחרי פגיעה שכזו יקרו שני דברים – יועברו תקציבים למיגון מפעלים ותוקם ועדת חקירה לבדיקת ה"תאונה" הידועה מראש. לא כל המפעלים בשדרות ובעוטף יכולים להרשות לעצמם את המיגון והמרחבים הממוגנים– האם חיי אותם עובדים שווים פחות?

תקופת אי הוודאות הפוליטית אינה תירוץ לאי קבלת החלטות שחיי אדם תלויים בהן. קל וחומר, כאשר המצב הביטחוני הרגיש החל כבר לפני שנים רבות ושרד ממשלות רבות. אין דבר שישראל לא יכולה לו – המדינה שמקימה בימים אלו מכשול קרקעי חסר תקדים בגבול עזה כנגד מנהרות חמאס, יכולה גם יכולה להשקיע במיגון העסקים בעוטף ובדאגה לרווחת עובדיו ותושביו. אל למדינה לנצל את החוסן הפנימי של העסקים והתושבים בעוטף בכדי להנציח מצב קיים לא הוגן ולא הגון.

צילום: www.istockphoto.com

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*