הפרימיירה של טפירו כמאמן לעומת עונה חמישית ברציפות ללא הגעה לסדרות הפלייאוף. הדאבל הביתי מול הפועל ירושלים וחצי גמר הגביע, לעומת הפסדים צורמים במהלך העונה. ההתייצבות של הקבוצה עם דילארד וליטל לעומת האכזבה מדניאל ואיזוקו.

מכבי אשדוד\באר טוביה מסכמת את עונת 2016\2017 בליגת ווינר סל, ועם מבט לעתיד ורוד יותר בעונת המשחקים הבאה.

ב21 ביוני של השנה שעברה, כשמאיר טפירו גדול השחקנים הישראלים בעשור האחרון, חתם כמאמן מכבי אשדוד\באר טוביה לאחר הודעת הפרישה ממשחק פעיל, גבות רמות הורמו על החלטת המועדון הצהוב.

אחרי הכל ההגעה של טפירו לתפקיד המאמן הראשי אל הקבוצה אותה לקח כמה שנים לפני כן עד למשחק גמר האליפות, הייתה סוג של מטמורפוזה ושינוי כיוון באשדוד. עונה לפני כן היה צביקה שרף, שהיה המאמן המנוסה בליגה על הקווים של המועדון הצהוב, והחלפתו בטפירו שהפך למאמן הצעיר בליגה, הייתה נראית כמשהו קיצוני ביותר בעייני אנשי הציבור.

ההתחלה לפחות במשחקי האימון הותירה את כולם ללא רגשות הפתעה, כשהקבוצה שהתחברה לאט לאט סיימה את משחקי ההכנה במאזן שלילי.

השלב הראשון: ההתרגשות רגע לפני פתיחת העונה

הבנייה של הקבוצה סביב דניאל יואינג המנוסה בעל הניסיון האירופאי, יפתח זיו רכז העתיד של הכדורסל הישראלי שהגיע ללמוד מהמנטור הכי גדול שיכול היה לבקש, ושחקנים נוספים ומבטיחים בדמות אדם אריאל, בן אלטיט ונמרוד טישמן נתנה לא מעט זרעים של אופטימיות.

והאמת שבתחילתו של הדבר האמיתי, משחקי הליגה, לא היה אוהד אחד של מכבי אשדוד שלא הביע חיוך רחב על הפנים.

בשני המחזורים הראשונים של הליגה, נגד קריית גת בבית וגלבוע\גליל בחוץ, יצאו הדולפינים עם שני ניצחונות מרשימים, בתקווה להמשיך את הרצף החיובי בהמשך, אך התקווה והציפיות התפוגגו די מהר.

השלב השני: עלייה מהירה, אך הירידה?

שני ההפסדים לאחר מכן לקבוצות הסגולות של הליגה (נהריה וחולון) כשעד סיום העונה עוד ישלימו סוויפ עונתי על אשדוד, הוציאו בטיפה את האוויר מהמפרשים, וגם אי ההצלחה בשילוב הזרים החדשים (איזוקו,יואינג, דניאל וגם סיימון) העלו תהיות לגבי העובדה שטפירו, אהוב ואהוד ככל שיהיה, עדיין חסר ניסיון כמאמן ראשי ובטח בבניית קבוצה לליגת העל.

ההמשך המשיך שלא להשביע רצון. אמנם במחזור השישי הצהובים מאשדוד השיגו ניצחון ביתי מרשים על הפועל ירושלים של אמארה סטודמאייר הגדול. בתשעת המשחקים שבאו לאחר הניצחון ב"גן-נר" על גליל, מכבי אשדוד ניצחה רק פעם אחת, באותו המשחק מול הקבוצה מהבירה, ובסך הכל סיימה סיבוב ראשון די עלוב במאזן של שלושה ניצחונות אל מול שמונה הפסדים, כשבתווך תבוסות צורמות לחיפה, הפועל תל אביב וחולון.

הסיבוב השני היה סוג של קופי-פסט עבור אשדוד וטפירו.  גם בתחילת הסיבוב השני  הצהובים השיגו ניצחונות על קריית גת וגלבוע-גליל, שכבר היו הרבה יותר בעלי חשיבות, מהעובדה שמכבי אשדוד כבר נלחמה עם קבוצות אלה על המיקום בתחתית הליגה, ושוב, היה את התחושה שהקבוצה עולה על דרך המלך, כשבין הניצחונות הללו גם הגיע הניצחון המרשים על מכבי חיפה ברבע גמר גביע המדינה ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, 95-90, ניצחון שהעלה את אשדוד בפעם השנייה ברציפות למעמד חצי גמר גביע המדינה.

אבל היי, אמרנו קופי-פסט? אז עד הסוף. כמו בתחילת העונה ובסיבוב הראשון, גם הפעם אחרי המשחק מול גליל, הגיע לו רצף של  שישה הפסדים רצופים, כשהאחרון מביניהם, ב"בית מכבי" מול היריבה השנואה מראשון לציון, הוציא גם את האוהדים המסורים ביותר משלוותם, ובצדק.

השלב השלישי: מעמד חצי גמר הגביע

עוד לפני אותו המשחק מול הכתומים מעיר היין, ב13\2\2017 מכבי אשדוד\באר טוביה עלתה למעמד חצי גמר הגביע והתמודדה מול ה"מנחוס" הרישמי ממכבי תל אביב, שעונה קודם לכן הדיחה את אשדוד רק בשלב הגמר, ובעונות הקודמות הייתה זו שמנעה מאשדוד אליפות, וניצחה אותה פעמיים במעמד חצי הגמר של הגביע.

גם הפעם, הרצף השלילי מול האימפריה מתל אביב לא נשבר,  הקבוצה מעיר הנמל הודחה לאחר הפסד 95-89 במשחק סופר צמוד שכלל פציעה של הקפטן אדם אריאל שמאז סיים את העונה, אך דווקא אותו המשחק גרם לתחושת סיפוק ותעודת כבוד לקבוצה, שהציגה משחק לחימה שכמעט עלה בדמות ניצחון.

השלב הרביעי והרגע ששינה את העונה: יואינג-out דילארד – in

אותו ההפסד המביך לראשון לציון בחוץ 80-58, גרם לזעזוע המרכזי עד כה של העונה עבור הצהובים. דניאל יואינג שהגיע כהבטחה בעלת פוטנציאל, אך הציג ברוב שלבי העונה יכולת פשוט מאכזבת ומתסכלת, הביאה את החלפתו ברכז קווין דילארד, שהגיע בעיקר על מנת לעשות סדר במועדון הדרומי ולהשאיר את טפירו בליגה.

הרכז בן ה27 התחיל לעמוד בציפיות, כשלמרות משחקו הראשון אותו סיים עם 5 נקודות בלבד, אשדוד חזרה לנצח, והחלק החשוב ביותר היה כך שדילארד חיבר מחדש את הקבוצה, והנפיק מזיו,אלטיט,)נואלס וקרמייקל שהגיעו באמצע השנה) והכי חשוב מצ'ייס סיימון שהיה בעליות ומורדות עד אותו משחק, את המקסימום מהם.

לאחר הניצחון מול אילת המרשימה בבית, אשדוד התארחה באולם ה"דרייב- אין" אצל הפועל תל אביב, על מנת לראות האם הניצחון על הקבוצה הדרומית ביותר בארץ לא היה מקרי, והוא אכן לא היה כזה.

מאותו הרגע מכבי אשדוד החלה בריצה מטורפת ומרשימה עם שבעה ניצחונות מתשע המשחקים שלאחר מכן, כשבמהלכה הגיע ניצחון שני העונה על ירושלים בבית, ודאבל על הרצליה של משעור בתוך פחות מחודש, כשהניצחון האחרון על קריית גת בבית, הבטיח לאשדוד עונה נוספת בליגת העל ותקווה להתברג בפלייאוף.

אך דווקא כשהיו בשיאם, הגיעו לאחר מכן ארבעה הפסדים ברציפות שהותירו את טפירו ושחקניו מחוץ לפלייאוף, ובמחזור הנעילה של העונה כאמור, לפני שלושה ימים, הגיע הניצחון הביתי המתוק על מכבי תל אבי עם תצוגה נהדרת גם של מריו ליטל שהצטרף גם הוא לקבוצה לקראת תום העונה, בקבות הפציעה של נואלס.

וכעת לסיום מצומצם יותר ו"הענקת" התארים:

השחקן המצטיין של העונה- ג'ייק כהן 

לאחר התלבטות די ארוכה לגבי הענקת מצטיין העונה בין הפורוורד המתאזרח לבין צ'ייס סיימון ממנהיגי הריצה הגדולה של אשדוד, החלטתי לתת את התואר לכהן הגדול של הקבוצה. כהן שהגיע כישראלי המוביל של הקבוצה, עמד בציפיות (13.2 נקודות למשחק, 2.7 כדורים חוזרים ומדד 18.8 עונתי) והיה במומנטום חיובי ועקבי כמעט לאורך כל העונה, גם ברגעים הפחות נוחים. בקבוצה רוצים מאוד לראות את ג'ייק כשחקן צהוב של אשדוד גם בשנה הבאה, אך העובדה שנתן עונה נהדרת בתור ישראלי, ובעקבות העונה הלא טובה של ירושלים ומכבי תל אביב עד כה, עלולה להוביל אותם לשים עליו את היד ולנסות לעשות הכל על מנת לצרף את הפורוורד לשורותיהם בעונת המשחקים הבאה. יחד עם זאת ניתן לציין גם את סיימון שנתן עונה נהדרת.

הפריצה של העונה- יפתח זיו

לא היה אוהד כדורסל שלא היה אופטימי בתחילת השנה בנוגע לשילוב של יפתח זיו על הפרקט ומאיר טפירו על הקווים כמאמן. זיו שעד הקדנציה באשדוד התחיל את דרכו הבוגרת במכבי חיפה ולאחר מכן היה כרכז שני בבני הרצליה לפני שדרך בעיר הנמל. בעונתו הראשונה כרכז מוביל של קבוצה, זיו הראה דומיננטיות והיה נהדר, למרות בעיה קטנה של איבודי כדור, אך הניסיון העתידי ללא ספק ישפר זאת. הרכז אמנם לא הצליח להביא את קבוצתו ומאמנו לפלייאוף, אך החיבור עם טפירו (בתקווה שיישאר גם בעונה הבאה) וגם התמיכה הססגונית מבת הזוג עתליה פירס ביציע, גרמו לעונה של מכבי אשדוד, בעיקר לקראת סיומה, להראות מתוקה ביותר.

הרגע הכואב של העונה: הפציעה של אל-קפיטן

כמו זיו, גם אדם אריאל שהגיע בהשאלה מהפועל ירושלים, היה אמור להיות אחד מהעוגנים של אשדוד העונה. אך דווקא במעמד אולי החשוב ביותר מבחינתו בקריירה, ככקפטן שהוביל את קבוצתו לחצי גמר הגביע, הגיעה לה הפציעה הקשה מהתיקול עם גל מקל. איראל ירד לחדרי ההלבשה באותו הרגע ולא חזר לשחק, ולמרות שהספיק לשחק עוד ארבע פעמים בליגה לאחר מכן, אריאל עבר ניתוח ושבת ממשחק פעיל עד תום העונה. נכון לכרגע אדם אריאל אמור לחזור לירושלים בעונה הבאה אליה שייך, אך לא מן הנמנע שמכבי אשדוד תוכל לקלוט אותו שוב ולהמשיך לתת לו בית חם כמו העונה.

בלוף העונה: קליסטוס איזוקו

קליסטוס איזוקו? זוכרים?

האמת, אין ממש יותר מדי מילים שיתארו את החלק של איזוקו בעונה של מכבי אשדוד. הסנטר האמריקאי-ניגרי שהגיע בתחילת העונה כדי למלא את מצבת שחקני הפנים, לא בדיוק ענה על הדרישה. איזוקו הספיק "לקחת חלק" בכמה מהמחזורים הראשונים עד ששוחרר לאחר משחק החוץ מול אילת בסיבוב הראשון, תוך כדי שהוא עומד על מאזן די עלוב של 3 נקודות למשחק. במקומו אגב, הגיע לעיר הנמל ג'קי קרמייקל שהיה מהגורמים לשינוי 180 המעלות של הקבוצה.

סל העונה: השלשה של תור שרעבי

כמה אופייני ומיוחד, שאת תואר סל העונה של מכבי אשדוד\באר טוביה, לוקח סל שנקלע כבר במשחק הפתיחה במחזור הראשון מול מכבי קריית גת. כשאשדוד רצה לה לניצחון במעל לעשרים נקודות הפרש, מאיר טפירו החליט לתת את דקות הסיום לח'ברה הצעירים של הקבוצה, ואחד מהם הפורוורד תור שרעבי, הניב שלשה מדהימה בשניית הסיום של המשחק ממגרש שלם, שגם נתנה לו את תואר "סל המחזור" ואין ספק שהשלשה של שרעבי תתמודד גם על תואר "סל העונה" של הליגה הסדירה. האם היא תזכה? לא יכולים להבטיח.

אז תודה רבה לכם, ונתראה בעונה הבאה, בדיוק עם אותה ההתרגשות, בדיוק עם אותן הציפיות, והעיקר עם אותה האמונה!

יאללה מכבי!!!