כשהאורות כבים / שמואל דוד

כשהאורות כבים / שמואל דוד

אחרי יום עמוס וקשה, החיוך עלה לרגע קטן.
אותם לא תראו, אותם סביר להניח לא תשמעו,

כל אחד מהם יכול להיות האבא או האמא שלכן ושלי.
הם מסמלים את החוסן החברתי את הערך של העזרה לאחר, יתנו את הכתף החמה, ירצו שתרגישו הכי טוב ביום הכי קשה.

והם כעת במשמרת לילה, הם לא מקבלים שכר הם מתנדבים( זה כבר סיפור יותר מידי טוב) ! בזמן חירום הם מיד מגיעים, יבקשו להתנדב וישובצו במשמרת בוקר, ערב ולילה במטרה לתת מענה. הם דוברי שפות, אמהרית, ספרדית, רוסית ועוד.

שיחה נכנסת, התושב איני מדבר עברית, הוא יבקש עזרה ומיד השיחה תועבר לאחד המתנדבים כל אחד עפ השפה אותה הוא מדבר. הרוגע כבר נשמע מהצד השני, הרי שפה מוכרת כבר מרגיעה וזה ימשיך בטיפול ועזרה, ברגע הכי קשה הם יצליחו לעלות חיוך אצל התושב/ת שקצת בלחץ.

ודבר נוסף, יושבים סביב השולחן וממתינים לשיחת טלפון לצידם הדור הצעיר, סטודנטים שמתחילים את חייהם ואין ספק ששתי עולמות נפגשים. מספרים סיפורים, מלמדים אחד/ת את השני כל אחד יכיר טוב יותר את העולם של השני. ועל זה נאמר
עם ישראל חי .

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

[
[