מי שנמצא היום באיזור חיוג גיל 40 ומעלה מתקשה להבין את ההתרגשות שבאה לפני חג השבועות, הרבה לפני עוגות הגבינה ושפע המעדנים והגבינות של ״מחלבות גד״, ״משק צוריאל״ שעושים חשק למשק, ״תנובה״, ״שטראוס״, ״רולדין״ ושלל המותגים החלביים שמרעיפים עלינו בקמפיינים למכביר אנחנו שואלים שאלה אחת… מה עם המים? מה קורה לעזאזל עם חג המים שחיכינו לו כל כך? איך השתלטו עליו הגבינות?

כילד, לפני לא מעט שנים חג השבועות היה חג אסטרטגי-צבאי לכל דבר ועניין. שבוע לפני היה נערך סיור שטח של איתור ברזים, ברזי כיבוי אש, ברזים בכלל, ממטרות וכל מקור מים אפשרי.

היינו ממפים בצורה מסודרת כל מקור ורק אז מתכננים את ההתקפות ואת הלוגיסטיקה. בוחרים יעדי הרטבה, מסמנים מטרות ויוצאים לשכונות מקבילות כדי לקבוע שעות קרב. לא קרב של כעס ולא קרבות של מנצחים ומפסידים, קרב של חג. כשבבית יש קוטג׳ וגבינה לבנה 9% כאופציה חלופית קרבות מים עם שקיות, צינורות ועוד אלמנטים לאיחסון נוזלים שהשתיקה יפה להם לא היתה בכלל התלבטות, תנו לנו מים לששון.

הלכו המים – באו הגבינות

אז לא חשבנו על הכנרת, על משבר מים ולא היתה בטלויזיה מישהי שתייבשת עם סדקים בפנים, רצנו, תכננו, חשבנו הזענו ובסוף גם ציננו אותנו במים קרים, לקבל סקית או שפריץ מים היה נחשב להפסד, אבל בחום והלחות האשדודית אחרי מאמצים רבים ההפסד הופך לניצחון מתוק, קריר ומרענן.

במקום מוקרמים וגבינות עתירות שומן שכל ביס שוקל 300 קלוריות היינו שורפים כילדים 2000 קלוריות בלי למצמץ, וחוזרים ספוגים אך מרוצים לארוחת החג.

אחרי שאנשים מבוגרים חששו לצאת ובדקו טוב טוב ימינה ושמאלה לפני כל צעד כמו באיזור מותקף והיו חושבים פעמיים אם ללכת למכולת או לחכות שהשיטפון יעבור דעך עידן המים וקם לו עידן של ביצים, הטרנד תפס כמה שנים בודדות וחלף מן העולם וטוב שכך. הוא לא רק סיים את עידן המים הוא גם גמר את רוח החג.

היום, ילדים בני הנוער כלל לא יודעים ששבועות היה פעם חג הממטרות והמים, הם גדלו על קמפיינים של תנובה וחושבים שחיטה וגבינות הם סמלי החג.

ולמי שחשב רק על מים וגבינות, מדובר בחג יהודי לכל דבר ועניין…

חג השבועות (המכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים) הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח העברי הקבוע חל תמיד בו' בסיוון. החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ. בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקרב בחג השבועות קורבן לחם מיוחד מביכורי החיטה, שנקרא "שתי הלחם". יום זה סימן את תחילת עונת הביכורים שנמשכה עד סוכות, ובה הובאו ראשית פירות הארץ אל בית המקדש. על פי חז"ל מזוהה תאריך זה עם זמן מתן תורה, לכן מציינים את קבלת התורה בתפילות ומזמורי החג, קוראים בתורה בפרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, ומרבים בלימוד תורה. שלושת הימים המקדימים את שבועות נקראים "שלושת ימי ההגבלה", על שם הימים בהם התכוננו בני ישראל למעמד הר סיני.