"אחים לכאב"

"אחים לכאב"

סמל ראשון שמעון דהן ז"ל, שנפל בהיותו בן 21 בקרב המר בבינת ג'בל בדרום לבנון, הונצח בסרט דוקומנטרי, שישודר היום, יום הזיכרון, בשעה 15:00 בדפי הרשת החברתית באשדוד. את הפקת הסרט יזמו חבריו מתוך צורך עמוק לספר לבני משפחותיהם אודות מי שדמותו הייתה למרכזית, משפיעה ונוכחת בחייהם.

הסרט הדוקומנטרי 'שומע תפילה' (15 דקות) מתחיל בסצנה מצמררת בה שמעון דהן נקרא ע"י חבריו ליחידה לקרוא לפניהם את תפילת הדרך, "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵנוּ וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵנוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וּמִכָּל מִקְרֶה וּפֶגַע רָע. וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְשָׁלוֹם. וְתְנֵנוֹ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

הפקת הסרט נולדה לאחר מפגש בין מאיר דהן אחיו של שמעון וחבריו ובהם אוהד אלדר, משה בן זקן וניר רובין עם דודו בן זינו, דובר וראש תחום תקשורת קהילתית בחברה העירונית לתרבות הפנאי, ויוצר סרטים דוקומנטריים.

אוהד אלדר, חברו הקרוב של שמעון דהן ומי שליווה אותו מביה"ס היסודי מספר, "הרעיון לעשות סרט הנצחה ליקירנו שמעון ז"ל דובר לאורך השנים האחרונות אך קרם עור וגידים בשנה החולפת מתוך צורך עמוק להעביר ולהבהיר לנשים ולילדים שלנו מי היה שמעון בכל מסגרות חייו. כמה שהיה מרכזי, משפיע ודוגמא לכל הסובבים אותו. הסרט הזה מבטא בעיניי שני דברים מרכזיים: דבר ראשון ערך הרעות- שגם לאחר 12 שנים למותו מכריו של שמעון ממגוון רחב של מסגרות, ממשיכים לספר עליו. ודבר שני את התגלמות הישראלי היפה שזוכר את בניו, מספר ומעביר את סיפור חייהם, מוקיר מעריך והכי חשוב לא שוכח. תודתנו לבמאי  דודו דוד בן זינו, שנרתם להפקת הסרט מהרגע הראשון שביקשנו באהבה גדולה ובמקצועיות לאורך כל שלבי הסרט!"

שמעון דהן, בנם של יפה, עובדת בדואר ויעקב, מורה לביולוגיה בבית הספר התיכון מקיף ה', נולד בשנת 1985 ,ילד יפהפה, ביישן שני להוריו: קדם לו מאיר הבכור ואחריו נולדו יסמין, ישראל ואשר .ילדי המשפחה השקטה והצנועה בהליכותיה חונכו על ערכי הציונות הדתית: תורה ודרך ארץ. שמעון למד בביה"ס היסודי 'שילה' ולאחר מכן בישיבת 'נווה הרצוג', ובילה שעות ארוכות כחניך בסניף תנועת 'בני עקיבא בעיר, משם המסלול למכינה הקדם צבאית ביתיר היה טבעי לאורח החיים שביקש לעצמו. חבריו מעידים על מי שמנהיגותו נתפשה באופן טבעי בעיניהם: דמותו של צעיר מסור מלא שמחת חיים, שהקרין טוב לב ודאגה לכל סובביו ושעיניו הכחולות וחיוכו התמידי נטועים בזיכרונם. בני משפחתו מספרים כי ממשכורתו הצבאית הוא דאג להפריש סכום קבוע בהוראת קבע לגמילות חסדים , חברו הטוב משה בן זקן סיפר ביום הזיכרון האחרון איך שמעון היה מגיע לחופשה קצרה לאחר שרות צבאי מפרך כסמל בחטיבת גולני ומתקשר אליו כדי לסייע בחלוקת מצרכי מזון לנזקקים, כזה היה עם דאגה מתמדת לסובביו ועם חוש אחריות מפותח לקהילה שסביבו. שמעון נהרג בקרב בינת ג'בייל בשבוע השלישי של מלחמת לבנון השנייה, לקראת סוף חודש יולי 2006, בין כוחות חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים לבין כוח מיוחד של ארגון החיזבאללה.

הקרב נחשב אחד מהקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני והקרב הקשה ביותר באותה מלחמה. לאחר יומיים של פעילות מארבים מתוך בתים בפאתי העיירה בינת ג'בייל, קיבל גדוד 51 מחטיבת גולני פקודה להתקדם מעט לתוך מרכז העיירה ולהשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה המוצלח של היומיים הראשונים למבצע. במהלך הקרב שהסתבך מפקד המחלקה עמיחי מרחביה וסמל המחלקה שמעון דהן נפגעו מחוליה קטלנית שארבה להם  מאחורי חומה. בהמשך נמנו שמונה לוחמים ומפקדים הרוגים: רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמ"ר שמעון דהן, סמ"ר עידן כהן, סמ"ר אוהד קלאוזנר, סמל שמעון אדגה, וסמל אסף נמר. הסרט הדוקומנטרי צולם בתחנות חייו של שמעון: בישיבת 'נווה הרצוג' הסמוכה, בבסיס הטירונים של חיילי חטיבת גבעתי, באשדוד ובמכינה הצבאית בבית יתיר, שבה בסצנה רגישה בבית הכנסת שבמקום מספר ניר רובין, חברו למכינה, ששרת אף הוא במקביל בחטיבת גולני על חלקו בקרב, "מגיעה הפקודה להשאיר את כל הציוד המיותר, להצטייד במים ובתחמושת ולצאת לחילוץ הנפגעים. הפקודה הייתה לעבור גופה גופה ולבדוק בכיסים שאין ציוד חיוני. כשהוא עבר עם הפנס האדום על פניה של אחת הגופות אמרתי לו 'מתן, תחזיר את אלומת האור אליו' הוא החזיר את האלומה ואז ראיתי שזה שמעון".

חבריו של שמעון ובני משפחתו עוסקים בהנצחתו באופן אינטנסיבי: כך, רכשו חבריו פרוכת לספר התורה לבית הכנסת במכינה הצבאית שבבית יתיר, הוסב שמה של העמותה לגמילות חסדים ששמעון וחבריו התנדבו בה ל"קרן החסד למיעוטי יכולת ע"ש שמעון דהן"- עמותה שבה חבריו עדיין פעילים והרוח החיה בה הם  חברו משה בן זקן ואביו אלי בן זקן מייסדה של העמותה. אולם המיזם העיקרי העומד על הפרק הוא הקמת בית כנסת "שבי שמעון" בצומת הרחובות פתח תקווה ורש"י (ברובע ט'), שאביו יעקב מבקש לייעד לא רק כבית תפילה אלא גם כמקום שיחבר אוכלוסיות שונות לשיח מכבד על ענייני חברה וקהילה. המעוניינים להצטרף ולתמוך במיזם יוכלו לסייע באופן ישיר לעמותת 'שם משמעון' (ע.ר 580473379) לחשבון שמספרו :550914 בסניף בנק הבינלאומי בכתובת שד' מנחם בגין קניון הסיטי 1, אשדוד (סניף 033). את הסרט הדוקומנטרי מסיים ראיון עם האב יעקב בבית הכנסת הזמני, שהוקם במבנה יביל בו  מספר האב על בנו, "אני זוכר שבתור ילד הוא הרכיב משקפיים עגולים ונראה כמו פרופסור קטן, ילד יפה"-אומר האב – "ילד יפה". והלב נצבט. במותו הותיר אחריו שמעון זכרו לברכה הורים: יפה ויעקב וארבעה אחים: מאיר, יסמין, ישראל ואשר.

הסרט ישודר ביום שלישי, 28.4.20 בשעה 15:00 בדפי הפייסבוק של עיריית אשדוד, תרבות אשדוד, החברה העירונית לתרבות ופנאי ובאתר אשדודנט.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*